פסק-דין בתיק ע"א 2267/08

1.         ערעור על החלטת כבוד הרשם ר' כרמל (בש"א 1167/08 ה"פ 6317/07), בגידרה דחה את בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר.

2.         המשיב 1 הגיש ביום 7.10.07 בקשה לאישור פסק בוררות, שניתן כשנה קודם לכן. המערער לא הגיש תגובה. ביום 3.1.08 ניתן פסק דין שאישר את פסק הבורר. ביום 14.1.08 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר בה"פ 6317/07, ושב להגישה בנפרד ובנוסח זהה בהליך חדש ונפרד (ה"פ 7060/08). שתי הבקשות נדונו במאוחד. כבוד הרשם דחה אותן משום שהוגשו לאחר חלוף הזמן להגשת בקשה לביטול פסק בורר, מכיוון שלא נמצאו טעמים מיוחדים להצדיק את הארכת המועד, ומפני שלא הוכח כי טובים סיכויי בקשת ביטול פסק הבוררות להתקבל.

3.         בערעורו תיאר המערער מסכת ארוכה - מרביתה כלל אינה רלוונטית, לבד מכך שהיא מוכחשת על ידי המשיבים - בדבר כשלון הסכם יזמות שנכרת בין הצדדים והתדיינות בדין תורה בעקבות זאת. הצדדים חלוקים בשאלה האם הנכס נמכר, ואלו כספים מגיעים למערער, בין אם נמכר הנכס ובין אם לאו. לפני למעלה משנתיים חתמו הצדדים על שטר בוררות בפני בית הדין לענייני ממונות שליד המועצה הדתית בירושלים. המערער טוען על העברת הדיון שם ממותב למותב שלא כדין, על מחטף, הערמה וכיוצא בפגמים הללו, כשתורף טענתו היא שמעולם לא התקיים דיון לגופו של עניין בטענותיו, אלא אך ורק בנושא הסעד הזמני. המערער מאשר כי ניתן פסק בורר ואולם, לטענתו, משחודשו ההליכים בדין תורה, ולפי הכלל הדיוני ההלכתי שאינו מכיר בעקרון סופיות הדיון, בוטל הלכה למעשה פסק הבורר והוא נותר חסר תוקף. כך מבחינה אובייקטיבית, לטענת המערער, וכך גם מבחינה סובייקטיבית, לפי התנהלותו של המשיב שלימדה על המשך ההתדיינות בדין תורה. כיוון שכך, טוען המערער, לא היה מקום לפנות לבית משפט זה על מנת לבקש את ביטול פסק הבורר שממילא בוטל. המערער מאשר כי המשיב המציא לו את בקשתו לאישור פסק הבוררות, אך לדבריו, המשיב עשה כן באופן מפוזר ומטעה והמערער הוטעה לחשוב כי איננו מחויב להגיב על הבקשה, כל עוד לא יתבקש על-ידי בית המשפט לעשות כן. משנודע לו על אישור פסק הבורר, פעל המערער במהירות ונקט בכל ההליכים המשפטיים על מנת להביא לביטול פסק הבורר. בנסיבות אלה, טוען המערער, התקיימו טעמים מיוחדים אשר מצדיקים את האחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הבורר.  לדבריו, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. אם יבוטל פסק הבוררות ישובו הצדדים להתדיין בדין תורה בנקודה שבה נפסקה ההתדיינות; אם לא יבוטל פסק הבוררות, יתקשה המערער לברר את תביעתו נגד המשיב בערכאות אחרות, כשעד כה לא ניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו לגוף העניין ולהביא את ראיותיו, בניגוד לכללי הצדק הטבעי, ובחריגה מסמכות. לטענת המערער, סיכויי בקשתו לביטול פסק הבורר הם טובים, משום שבמועד שהוגש לאישור בית המשפט, כבר לא היה תקף.

4.         בתשובתם טוענים המשיבים כי דינו של הערעור להידחות על הסף ולו מן הטעם שהמערער לא ראה להגיש עיקרי טיעון. לגופו של עניין, טוענים המשיבים, על השיהוי הארוך שבו נגועה בקשתו של המערער נשוא הערעור, ועל כך שאין שום הליך בוררות תלוי ועומד בין הצדדים. לדבריהם, בחלוף כמעט שנה, אין מקום עוד לבקש את ביטול פסק הבורר. המשיבים כופרים בטענת המערער לגבי סיכויי בקשתו לביטול פסק הבוררות להתקבל, היות ושלושה הרכבים שונים בבית הדין לענייני ממונות אישרו, לטענת המשיבים, את פסק הבוררות.

5.         הנה כי כן, הצדדים חלוקים לא רק לגבי עסקת המכר נשוא ההתדיינות המשפטית, אם הייתה אם לאו, ומה תוצאות קיומה או בטלותה במישור הכספי; הצדדים חלוקים גם לגבי ההליכים המשפטיים, טיבם ותוצאותיהם, אלה שבדין תורה ואלה שבכאן.

ככלל, נקוטה בידינו גישה שתכליתה למנוע מצב שלבעל דין לא יהיה יומו לטעון את טענותיו ולהביא את ראיותיו. אם כך ארע בענייננו אם לאו, נטושה מחלוקת בין הצדדים. ברם, לא לעולם חוסן ולא עד בלי די יכול בעל דין להישמע בטענה כי לא נשמע, כי לא היה לו יומו וכי קופח. אינטרס פרטי ומערכתי הוא לשים סוף להתדיינות ולא לשוב ולפתחה כל אימת שיהיה הדבר לרצון לפני מי מבעלי הדין. לא בכדי נדרש טעם מיוחד להצדיק את הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר. מעיון בנספחי הודעת הערעור, בכלל זה באותם מסמכים שלטענת המערער הטעוהו עד כדי כך שלא הבין כי עליו להגיב לבקשה לאישור פסק הבורר, כלל וכלל לא שוכנעתי בטענות המערער. לא הייתה כל מניעה לפעול כדין ולהגיש תגובה במועד. אינני יודע האם הדיון בבית הדין לממונות התנהל כסדרו, ואם לא כך, מה הייתה 'תרומתם' של בעלי הדין לכך, אם בכלל. ואולם, גם אין זה נכון שלא נשמעו כלל טענותיו של המערער לגופו של עניין (ראו בין היתר, נספחים ד, ה (א-6 לבקשה לאישור פסק הבוררות), ט, ו-יא להודעת הערעור). בידוע, שדיון בסעד זמני 'גולש' לא אחת, באופן לגיטימי גם לדיון בתביעה העיקרית. לכאורה - ומבלי לנקוט עמדה אם הפסיקה נכונה או לא - לא הייתה מניעה לבית הדין לענייני ממונות לקבוע "שאין בסיס לתביעה והיא נדחית" (החלטה מיום יד' בחשון תשס"ו).

6.         על יסוד האמור לעיל ובנימוקי כבוד הרשם, ובהתחשב עם ההלכה הפסוקה לגבי משמעותם של "טעמים מיוחדים" הנדרשים בכגון דא, דומני כי החלטתו של כבוד הרשם נכונה וכי אין מקום לשנותה.

            הערעור נדחה.

המערער ישא בהוצאות הערעור וכמו כן ישלם למשיבים שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ש"ח בצרוף מע"מ כדין.

ניתן היום, כ"א באלול תשס"ח (21 בספטמבר 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: